אישה חכמה אמרה פעם ש"כוח הוא היכולת לשבור חטיף שוקולד לארבעה חלקים עם הידיים בלבד - ואז לאכול רק חלק אחד" (דורותי פארקר).
איש חכם אחר אמר ש"תשעה מכל עשרה אנשים אוהבים שוקולד. העשירי תמיד משקר" (ג'ון ק. טוליוס).
שניהם ודאי צודקים.
סקרנו עבורכם את מסע צבירת הפופולאריות שעבר השוקולד, החל מתחילת דרכו, אי-שם במאה השלישית לספירה, ועד שהגיע למה שהוא היום:
מפולים למי קקאו
בני המאיה היו כפי הנראה הראשונים שהשתמשו בפולי עץ הקקאו למאכל במקסיקו שבמרכז אמריקה. האצטקים גם הם היו צרכנים של שוקולד. הם היו מכינים משקה מר (ללא תוספת סוכר) בשם "צ'וקואטל" (שפירושו "מי קקאו") שהוכן מפולי קקאו טחונים, לעתים בתוספת פלפל צ'ילי חריף, וניל ופימנטו. משקה זה שימש כמשקה מעורר ונחשב לתרופה למחלות שונות וכתרופה לכאבי בטן.
משקה חוצה יבשות
הראשון שהביא את הקקאו לאירופה היה הרנאן קורטז, שלקח איתו פולי קקאו בחזרה לספרד כמתנה למלך קרלוס החמישי לאחר שהבחין שהמקומיים מתייחסים לפולים אלו כבעלי ערך רב. אולם רק קרוב למאה שנים לאחר מכן, מגלה הארצות הרננדו דה סוטו הכיר לאירופאים את פרי עץ הקקאו באופן מעמיק יותר. המשלוח הראשון המתועד של פולי קקאו לאירופה היה בשנת 1585.
בשלב זה עדיין שימשו פולי הקקאו למשקה בלבד, אלא שהאירופאים, שעבורם משקה מר זה היה בבחינת "טעם נרכש", החליפו את הצ'ילי בסוכר שהמתיק אותו. במאה ה-17 נחשב משקה הקקאו למצרך מותרות בקרב חצר המלוכה ובני האצולה האירופאים.
השוקולד מקבל צורה
בשנת 1828 הולנדי בשם קונרד ון הוטן המציא שיטה להוציא את השומן מתוך פולי הקקאו וליצור אבקת קקאו וחמאת קקאו. תהליך זה אפשר לראשונה לייצר את טבלאות השוקולד המודרניות. ככל הידוע, האנגלי ג'וזף פריי ב-1847 היה הראשון שייצר שוקולד למאכל. דניאל פטר, יצרן דברי מתיקה שווייצרי, הצטרף אל עסק השוקולד של אביו והחל לערוך ניסויים בהוספת חלב אל תוך השוקולד. ב-1875הוא שיווק את שוקולד החלב הראשון, לאחר שנעזר בפיתוח תהליך יצירת אבקת החלב של אנרי נסטלה. רודולף לינט השווייצרי המציא את תהליך החימום והערבול של התערובת שאפשר יצירת מרקם חלק ואחיד של ממתק השוקולד.
תהליך הייצור על רגל אחת
שוקולד הוא מזון העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי,
הנקרא קקאו תאוברומה - Theobroma Cacao (ביוונית - מזון האלים). השוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו וחומצת שומן (חמאת קקאו). הוא בדרך כלל ממותק עם סוכר ומרכיבים נוספים ומיוצר כחפיסות שוקולד או כמשקה הנקרא שוקו. השוקולד גורם לשחרור אנדורפינים במוח, ועל ידי כך משרה תחושה טובה, ויש אף האומרים, ממכר.
ישנם שלושה זנים של עצי קקאו אשר בפוליהם משתמשים לצורך הכנת שוקולד.
היקר, המבוקש והנדיר ביותר הוא הקריולו, המשמש כ-10% מתעשיית השוקולד. לפולים של עץ זה טעם פחות מריר ויותר ארומטי מאשר שאר פולי הקקאו. פורסטרו הוא הזן הפורה ביותר, בו משתמשים ב-80% מתעשיית השוקולד, ואילו ה-10% הנותרים הם מזן המכונה טריניטריו שהוא הכלאה של שני הזנים האחרים.
השוקולד לסוגיוישנם ארבעה סוגים עיקריים של שוקולד:
שוקולד כהה:
שוקולד הזהה למעשה לשוקולד החלב, אך תכולת הסוכר בו נמוכה. התקן האירופאי קובע כי שוקולד כהה חייב להכיל לפחות 35% מוצקי קקאו. השוקולדים האיכותיים ביותר מכילים 70% מוצקי קקאו או יותר.
שוקולד חלב:
דומה בהרכבו לשוקולד כהה. מכיל עיסת קקאו וחמאת קקאו. נמס בטמפרטורה של כ-32 מעלות צלזיוס.
שוקולד מריר:
שוקולד כהה בעל תכולת סוכר נמוכה יותר וללא רכיבי חלב; משמש לרוב למטרות בישול, אך יחד עם זאת, ישנם רבים המעדיפים לאכול שוקולד זה בצורתו המוצקה על פני הסוגים האחרים. נמס בטמפרטורה של כ-37 מעלות צלזיוס.
שוקולד לבן:
זהה לשוקולד החלב אך לא מכיל את עיסת הקקאו המקנה לשוקולד החלב את צבעו החום. מבוסס על חמאת קקאו ואינו מכיל מוצקי קקאו. נמס בטמפרטורה של כ-29 מעלות צלזיוס.
עובדות מפתיעות
השוקולד מכיל חומר ממריץ בשם תאוברומין, כמויות קטנות של אנאנדמיד שהוא מוליך עצבי כמו גם קפאין וטריפטופן. בכמויות קטנות, השוקולד ידוע גם כחומר ממריץ מאוד אפקטיבי לסוסים, והשימוש בשוקולד נאסר במרוצי סוסים.
למרות שהשוקלד מכיל קפאין הוא מכיל את החומר בכמויות קטנות למדי, והחומר הממריץ העיקרי בשוקולד הוא התאוברומין.
במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי התאוברומין שבשוקולד מסוגל לעצור שיעול עיקש. המרכיב יעיל בהפסקת שיעול עיקש כמעט פי שלושה מהקודאין, אשר נחשבת לתרופה הטובה ביותר כרגע נגד שיעול. נאמר כי התאוברומין עוצר את השיעול בכך שהוא מדכא את פעילות העצב התועה, והוא טבעי יותר מטיפולים אחרים.
בכמויות גדולות מידי התאוברומין בשוקולד רעיל לחיות כגון סוסים, כלבים ותוכים משום שהם אינם מסוגלים לפרק אותו באופן יעיל. התאוברומין עלול להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כ-20 שעות, (בניגוד ל 2-3 שעות אצל בני אדם) ולגרום להתקף אפילפטי, התקף לב, דימומים פנימיים ואף מוות.
עבור כלב קטן, במשקל של כ-5 קילוגרם, כמות קטלנית של שוקולד חלב היא כ־280 גרם. עבור כלב בינוני, במשקל 25קילוגרם, כמות קטלנית של שוקולד חלב תהיה כ-1.4 קילוגרם. בשוקולד כהה מתוק יש כ־50% יותר תאוברומין ולכן הוא יותר מסוכן לכלבים.
אז עכשיו, לאחר שהכרתם את ההיסטוריה של השוקולד, תהליך הייצור שלו, מגוון הסוגים שניתן להפיק מפולי הקקאו ואפילו למדתם על התועלות הבריאותיות של המאכל הקדום והאהוב, יש לכם מספיק סיבות טובות להתפנק ולאכול ממנו.
