מן המקורות
"ארץ זבת חלב ודבש", כך מוגדרת בתורה ארץ ישראל.
בשורות הבאות ננסה להבהיר את הקשר בין ארץ ישראל לחלב, הקשר בין עם ישראל לחלב ומהו מקור המנהג לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות דווקא.
להלן מספר טעמים הישר מן המקורות שישפכו אור על השאלות הללו.
כל הטעמים המקראיים הללו מצטרפים לטעמים הנפלאים של מוצרי החלב!
בואו להעשיר את הידע בעזרת טעמים נוספים:
כשעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני, היא כללה הנחיות מיוחדות כיצד לשחוט ולהכשיר את הבשר לאכילה. עד אז, לא נהגו בני ישראל על פי הלכות אלה, ולכן, כל הבשר שלהם - יחד עם סירי הבישול - הפך מרגע קבלת התורה ללא-כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים בישול וכלים.
הטעם השני:
התורה נמשלה לחלב, כפי שאומר הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד, יא). בדיוק כפי שבחלב אם יש את כל הרכיבים הדרושים להתפתחותו והזנתו של התינוק, כך גם בתורה יש את כל מה שנדרש ליהודי.
הטעם השלישי:
הגימטרייה של המילה חלב היא 40. אנחנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות לזכר 40 הימים שבהם שהה משה על הר סיני ולמד את התורה כולה (משה שהה 40 יום נוספים על הר סיני בתפילה למחילה על חטא העגל, ואז בפעם השלישית 40 יום עד ששב עם הלוחות השניים).
לערכו המספרי של חלב, 40, יש משמעות נוספת והיא 40 הדורות שחלפו ממשה שהעלה את התורה על הכתב, עד לדורו של רבינא ורב אשי שכתבו את המהדורה הסופית של התורה שבעל פה, התלמוד.
בנוסף לכך, התלמוד נפתח באות מ' - גימטרייה 40 - ומסתיים באות מ'.
הטעם הרביעי:
על פי הזוהר, כל אחד מ-365 הימים בשנה מקביל לאחת משס"ה (365) מצוות לא תעשה שבתורה. איזו מצווה מקבילה לשבועות?
התורה אומרת: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקֶיךָ; לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מכיוון שהיום הראשון להבאת הביכורים הוא שבועות (התורה קוראת לשבועות "חג הביכורים"), חציו השני של הפסוק - הימנעות מאכילת בשר בחלב - הוא מצוות ה'לא תעשה' המקבילה לחג השבועות. לכן, בשבועות, יש רבים הנוהגים לאכול סעודה אחת חלבית ואחת בשרית, ונזהרים שלא לערבב בין השניים, ובכך מקיימים את המצווה הזו.
נקודה נוספת: על פי ההלכה, אין להשתמש באותה כיכר לחם בארוחה בשרית ואחר כך בארוחה חלבית, שמא דבק בה משהו מהבשר. בכך שאנחנו אוכלים שתי סעודות, בשרית וחלבית - אנחנו משתמשים ממילא בשתי כיכרות. זאת, במקביל לקרבן "שתי הלחם" המיוחד שהוקרב במקדש בשבועות.
הטעם החמישי:
הר סיני נקרא גם "הר גַבְנוּנִים" מלשון גיבנות - פסגות. הר של שיאים נעלים. "גבינה" מזכירה לנו את הר סיני.
מלבד זאת. גימטריית המילה גבינה היא 70, והיא מזכירה את 70 הפנים של התורה.
הטעם השישי:
משה נולד ביום השביעי בחודש אדר, ונשאר בבית במשך שלושה חודשים עם בני משפחתו, לפני שהונח בתיבה על הנילוס ביום השישי בחודש סיוון.
משה ניצל על ידי בת פרעה, שאימצה אותו ולקחה אותו לבית פרעה. התינוק הרך הגיע לבית המלך, אך כל הנסיונות להניקו ע"י נשים מקומיות עלו בתוהו. התלמוד מסביר כי משה רבנו שהיה עתיד לאחר כמה שנים להפגש עם הקדוש ברוך הוא, לא רצה לטמא את עצמו במאכל מנשים שאינן יהודיות. לבסוף מצאה בתו של פרעה אישה אחת שממנה הוא הסכים לינוק - יוכבד, אמו הביולוגית!
שימו לב ל'צחוק הגורל': גזֵרתו הרצחנית של פרעה נגד התינוקות העבריים נועדה במיוחד כדי למנוע הקמת דור חדש של הנהגה לישראל. ומה קורה בסוף? משה, המנהיג העברי הבא ומושיעם הגדול של ישראל, גדל, מתחנך ולומד - ממש מתחת לאף של פרעה, בביתו של פרעה, על חשבון פרעה! ואמו יוכבד עוד מקבלת משכורת...
אכילת מאכלי חלב בשבועות מנציחה את התופעה המופלאה הזאת בחייו של משה, שהחלה בשישי בסיוון, היום שבו חל חג השבועות.
