קיבוץ יטבתה נמצא כארבעים ק"מ צפונית לעיר אילת, על הכביש המוליך אליה. השם יטבתה מוזכר בתנ"ך, בספר דברים, פרק י' פסוק 7, כאחת מתחנות בני ישראל במדבר, בנדודיהם ממצרים לארץ כנען:

"ויסעו מחור הגדגד ויחנו ביטבתה ארץ נחלי מים".

הקיבוץ הוקם בסוף שנת 1957 ע"י קבוצת צעירים, חברי גרעין נח"ל של התנועה המאוחדת שהיו אז בני 20. עד הקמתה של יטבתה כישוב קבע, היתה במקום האחזות נח"ל "עין רדיאן". כשהגרעינים המאיישים את המקום מתחלפים מדי חצי שנה.

בגרעין "מגל וחרב", הקבוצה המייסדת של הקיבוץ היו צעירים מתל-אביב ומרחובות, וקבוצה גדולה מתוכם היו בוגרי בית הספר החקלאי "הכפר הירוק". אליהם הצטרפו בנים ובנות מקיבוצים אחרים ברחבי הארץ, וכן חברי גרעינים נוספים שהצטרפו לקיבוץ בשנים מאוחרות יותר. כמו כן - הצטרפו עם השנים גם משפחות ובודדים שהגיעו באופן עצמאי, לא באמצעות התנועה הקיבוצית או מסגרת צבאית. בשנים האחרונות הצטרפו לקיבוץ גם מספר משפחות של עולים מארצות חבר העמים.

בשנת 1960 נולדו הילדים הראשונים ביטבתה. שיטת לינת הילדים שהייתה נהוגה במקום, כמו בכל הקיבוצים בארץ, הייתה שיטת הלינה המשותפת: הילדים גדלו בבתי ילדים ואף לנו בהם בלילות. רק בשנת 1979 עבר הקיבוץ (לאחר ויכוחים לא מעטים), משיטה זו ללינה משפחתית. המעבר ללינה משפחתית חייב את הקיבוץ להתארגנות חברתית וכלכלית על מנת לגייס משאבים רבים לבצע את השינויים הנדרשים ללא זעזועים רבים.

כיום יש ביטבתה כ- 200 ילדים עד גיל - 18. הילדים הראשונים הלכו ללמוד בשנת 1966 בכיתה א', בה היו שלושה תלמידים בלבד. כיום - בית הספר האזורי, שצמח והתפתח מבית הספר המקומי של יטבתה, כולל את כל הכיתות מ- א' עד יב', ומגיעים אליו תלמידים מכל ישוביי הערבה הדרומית. לומדים בבית הספר למעלה מ- 600 תלמידים מ- 11 ישוביי האזור, אליהם הצטרפו בחמש השנים האחרונות גם תלמידים עולים במסגרת פרויקט נעל"ה, נוער עולה לפני הורים, מארצות חבר העמים.

עוד בתקופת ההיאחזות, לפני הקמתו של ישוב הקבע, נערכו במקום ניסיונות חקלאיים שונים על-מנת ללמוד את תנאי האזור הבלתי מוכרים - הקרקע, המים והאקלים. ניסו לגדל כאן עצי פרי שונים וכן ירקות מסוגים שונים. בשנים הראשונות נטעו כאן עצי הדר, גויאבות, רימונים וכמו-כן כרם שחוסל רק בשנות השבעים. מטע התמרים המשתרע היום על שטח של 400 דונם, הוא ענף המטעים הראשון שהתבסס ביטבתה, אליו הצטרף בשנות השמונים גם מטע מנגו, על שטח הקרוב ל- 200 דונם.

עד שנת 1960 גרו החברים בצריפים שנותרו במקום מתקופת ההאחזות. בשנה זו החלו בבניית הבתים הראשונים, ונבנה חדר האוכל, ששימש את החברים עד שנת - 1980 גם בית הילדים הראשון נבנה באותה שנה, והקיבוץ החל להתפשט בהדרגה לכיוון צפון, הן מבני המגורים והן מבני השרותים, היצרנים והאחרים.

בשנים הראשונות של יטבתה גידלו בשדה ירקות שונים - פלפל, חצילים, עגבניות ומילונים. באותו זמן גידלו גם פרחים, בעיקר סייפנים. גידולים אלה, על אף שהיו מוצלחים ביותר, היו עתירי עבודה, ולכן נאלצנו עם השנים לוותר עליהם. כיום מגדלים בצל, בטטות, תפוחי-אדמה, תירס, ודשא למכירה, וכן - גידולי מספוא לרפת שלנו.

הענף הכלכלי הגדול והעיקרי ביטבתה הוא משק החלב. הבסיס לו הוא הרפת, שהוקמה למרות אזהרות המומחים, שטענו כי באקלים הערבה אי אפשר לגדל פרות חלב. למרות זאת, הצליחה הרפת לעמוד בשורה הראשונה של הרפתות בארץ. לרפת צמודה מחלבת יטבתה, שהוקמה בשנת 1964 ע"י חבר הקיבוץ אורי חורזו ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1966 (על המחלבה ראה בנפרד).

יטבתה הינו הקבוץ הוותיק בערבה הדרומית. מסביב לה הוקמו בשנות השישים והשבעים כמה קבוצים. קבוץ אילות - 1962, גרופית - 1966, קטורה - 1973, סמר - 1976, ובעקבותיהם גם לוטן, יהל ואליפז. באזור בקעת שיזפון הוקמו בשנות השמונים נוה-חריף ובשנות התשעים נאות סמדר. כל הישובים האלה מרכיבים במשותף את ישוביי המועצה האזורית חבל-אילות. המועצה מספקת לישובים את השרותים הבסיסיים הדרושים כדי לקיים חיים סדירים, למרות המרחק ממרכז הארץ

 (320 ק"מ מתל-אביב וכ- 200 ק"מ מבאר-שבע).

השרותים ניתנים בתחומי חינוך, תברואה, תחבורה, תרבות, פיתוח ומחקר. לפיתוח וקידום החקלאות נעזרת יטבתה בתחנת הניסיונות האזורית, בה פעילים גם חברי הקיבוץ. התחנה הוקמה בשנות השישים ועד היום מלווה את הפעילות החקלאית של האזור כולו.

קבוץ יטבתה משייך עצמו לזרם השמרני של התנועה הקיבוצית, "קיבוץ תמיד" ולא "קיבוץ עתיד". תהליכי ההפרטה השונים העוברים על קיבוצים רבים בתנועה הקיבוצית אינם מקובלים על מרבית חברי יטבתה, המאמינים בהמשך שמירה על עקרונות השיתוף, השוויון והערבות ההדדית, עליהם הושתת הקיבוץ מאז הקמתו. המוסדות המרכזיים של ניהול הקהילה הם האסיפה הכללית של החברים, המזכירות והועדות השונות האחראיות לתחומי החיים העיקריים.

חברים חדשים מתקבלים בהצבעה באסיפה הכללית, לאחר שנתיים של מועמדות.

גם בתחום העבודה עושה יטבתה מאמצים ניכרים לשמור על ערכי הקיבוץ המקוריים. הן הענפים היצרניים והן ענפי השירותים השונים מתקיימים בעיקר על עבודתם העצמית של החברים. עם זאת - אנחנו נעזרים בכוח עבודה זמני, בעיקר מתנדבים מחו"ל.

הקשר עם מרכז הארץ היה בעבר בעייתי למדי. בשנותיו הראשונות של הקיבוץ היתה הנסיעה לתל-אביב או לירושלים נמשכת שש עד שבע שעות. עד שנות השמונים השתמשו החברים בעיקר בתחבורה הציבורית - קווי האוטובוס של אגד מאילת. משך שנים רבות הקשה מאד המרחק מן המרכז על החברים בתחומים שונים - בעיקר לימודים גבוהים, טיפולים רפואיים מיוחדים וקשר עם המשפחה, שהפך בעייתי עם הזדקנות הורי החברים. האפשרות של טיסה למרכז הארץ, האורכת פחות משעה, שינה במידה רבה את איכות החיים ותחושת הרווחה של החברים. נוסף על כך - מחזיק הקיבוץ צי מכובד למדי של מכוניות לשירות החברים הן באזור והן במרכז. סידורי הרכב לחברים המתקיימים בקיבוץ הם מן המיוחדים והראויים לציון בתנועה הקיבוצית כולה, וגם הם תורמים את תרומתם לתחושתם הטובה של החברים.

התנאים המיוחדים בהם נמצא קיבוץ יטבתה מקשים מצד אחד על החיים בו, אולם גם יוצרים אפשרויות מיוחדות שאינן קיימות באזורי הארץ האחרים. לחיים בערבה יש, גם כיום, קסם משלהם, וכוח משיכתם עדיין לא פג. בתקופה בה קיבוצים רבים משנים את פניהם ואופיים, עדיין אנו, כאן ביטבתה, עומדים בפני האתגר המתמשך לקיים ולפתח ישוב קיבוצי חזק ומבוסס, שיהיה בית לחברים רבים וטובים.